"תלמידים החלו להגיע לבתי הספר של הילדים, עם מסכות על הפנים". עו"ד אריאל כהאן מנסה לנצל את המצב המלחיץ גם בקליפורניה ולעשות סדר בבית. מחשבות על משפחתיות ועל מערכת החינוך בארה"ב והתייחסותה לקורונה.

ענת טסה לישראל והכלים נכנסים להסגר

בתוך הזמן הזה, ענת טסה לישראל לשבועיים. חשבתי לעצמי שאם אי אפשר להשתלט על הקורונה, לפחות ננסה לעשות סדר בבית. תליתי מודעה על המקרר:
"דיירים נכבדים. בשבועיים הקרובים לא תהיה קבלת קהל וינתנו שירותים חיוניים או מצילי חיים בלבד. בפרט הדיירים מתבקשים לא להוציא כלים, לרבות סכו"ם, מהארונות במטבח. במקרים דחופים ניתן להתקשר ולהשאיר הודעה לענת. אנו מודים לכם על הסבלנות. בברכה, עוזר המנהלת".
בערב הסל כביסה היה מלא, כאילו שלא כתבתי כלום. עשיתי מכונה וייבשתי. למיין כביסה אני לא יודע, כי רוב הבגדים נראים לי באותו גודל. חילצתי את הבגדים שלי שהצלחתי לזהות, ואת השאר חילקתי באופן רנדומלי לחמש ערמות ופיזרתי על המיטות של הילדים. תליתי עוד מודעה והפעם על הסל כביסה:
"עצור!! האם הבגד שלך באמת מלוכלך? בהתאם להנחיות החדשות אין להכניס בגד לסל הכביסה אלא אם כן:
  • ישנם על הבגד לפחות שני כתמים גדולים ובולטים שאינם יורדים בשפשוף עם מים ושלא ניתן להסתיר אותם עם היד
  • הבגד מסריח למרחק של מטר וחצי לפחות ואין דרך לטשטש את הריח עם דאודורנט."
למחרת הודעתי לילדים שכל כוס שתמצא בבית, ולא בארון כלים או במדיח, תועבר להסגר. עד הערב לא נשארו כוסות בבית. כמעט שלושים כוסות וספלים הועברו להסגר. הסברתי לילדים שכוס לא אמורה להישאר על הפסנתר, ואם הם צמאים, מבחינתי הם יכולים לשתות ישר מהצינור בגינה. למחרת הכללים הורחבו והועברו להסגר גם קטשופ ותה קמומיל שנשארו על השיש בניגוד לנהלים, רוטב סויה, אבקת קקאו, צ'ילי, חצי אבוקדו, נייר מגבת, סוכר, קוואקר וקרש חיתוך.

מה שלא יודעים לא כואב

יש משהו מעורר הערכה ביכולת של האמריקאים להיערך לתרחישים צפוים, כמו רעידת אדמה או סופה. אבל כשצריך לתת פתרון תוך כדי תנועה לבעיה חדשה שלא מופיעה ברשימה הקבועה שלהם, אני סומך הרבה יותר על הישראלים.
עם כתיבת שורות אלה, את המדיניות האמריקאית בעניין הקורונה ניתן לתאר במשפט – "מה שלא יודעים לא כואב". עד כה, בארצות הברית בוצעו מעט מאוד בדיקות לאיתור קורונה, ולכן התגלו רק מעט מקרים ביחס לגודל האוכלוסיה. זו כמובן בשורה נהדרת, והיא תחזיק מעמד בדיוק עד הרגע שבו יתחילו לבדוק אנשים בהיקף נרחב.
מערכת החינוך, לעומת זאת, מפגינה יותר נחישות. באזורים שונים ב-LA בתי הספר נסגרו לשבועיים. בתי הספר של הילדים שלי עדיין פעילים, אבל הם כבר תרגלו את מערכת הוידאו, במסגרתה יועברו שיעורים מרחוק, כאשר כולם רואים את כולם. כמו בארץ, בחנויות מתנפלים על הנייר טואלט. ואתם יכולים לסמוך על האמריקאים שכאשר הם מתנפלים, הם עושים את זה בגדול.
בארצות הברית לא קיימת מערכת בריאות ציבורית כמו בישראל. שירותי בריאות זהו מוצר שצריך לרכוש, בדיוק כמו מכונית או פיצה. במובן זה, המערכת הישראלית עדיפה לאין שיעור על האמריקאית. ובכל זאת, ומבלי להיות מומחה, בכל הנוגע להתפשטות מגפות, לאמריקאים ישנו יתרון אחד בולט שכדאי לאמץ בשבועות הקרובים – בארה"ב המרחב האישי הוא הרבה יותר גדול. אנשים לא נוגעים ולא נדבקים אחד אל השני בתדירות גבוהה כמו בישראל. בימים רגילים אפשר להעדיף את התרבות הים תיכונית. אבל בימים אלה, כדאי שתזכירו לילדים שלכם שיש מקומות בעולם בהם ארטיק זה מנה אישית ולא בופה בית ספרי. ואם עומדים בתור, לא חייבים לספור את הכינים של זה שעומד לפניך, או אם המעלית נראית לכם מלאה, אז כנראה שהיא באמת מלאה. לא צריך לבדוק את זה מבפנים.

תפילה בעברית בבית ספר אמריקאי

המורה למוסיקה בבית הספר של נעם (כיתה ה') ורועי (גן חובה), כתבה לענת שהיא שמעה שיר בעברית שהיא רוצה ללמד את ילדי בית הספר. היא ביקשה מענת שתסייע לה בהגיית המילים. מילות השיר הן:
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים
עָלֵינוּ וְעַל כּל יִשְרָאֵל עַמֶּךָ
בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ
כִי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ
תוֹרָת חָיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד
זה מפתיע שזה השיר שהמורה בחרה ללמד בבית ספר ציבורי אמריקאי. בכל מקרה – אמן, הלוואי – ולא רק על ישראל, אלא על כל העולם כולו שבהחלט זקוק לכך עכשיו.
ענת חזרה הביתה. כשכבר הייתה על המטוס בדרך לקליפורניה, נזכרתי בבקשה היחידה שהיא ביקשה ממני טרם צאתה, וגם הדגישה שהיא אינה מבקשת דבר מלבד לשמור על העציץ בסלון ולא לשכוח להשקות אותו. טור זה מוקדש לזכרו.

הכותב הינו עו"ד אריאל כהאן המשמש כעורך-דין במשרד בוגט-קידר ועבר לגור בקליפורניה באופן זמני.

השאר תגובה