באמריקה גדל דור של ילדים שבטוח שאפשר להשיג את כל העולם בלחיצת כפתור. הם לא רואים את המוכר מטפס על הארון ומוריד להם את הכדור שביקשו ולא רואים את ההורים שלהם מוציאים ארנק מהכיס ואומרים תודה בחנות. הם לוחצים על כפתור ולמחרת המוצר בבית. עו"ד אריאל כהאן כותב על תרבות הצריכה בארה"ב.

תרבות הצריכה בארה"ב מרחיקה לכת

אני לא יודע אם מישהו חקר את ההשפעה של אמזון על ילדים אמריקאים, אבל ברור לי שהיא מרחיקת לכת מאוד. עברתי על רשימת המוצרים שרכשנו מאמזון במשך קצת יותר משבוע. הרשימה כוללת: פאזל 750 חלקים, כף אשפה, ערסל, חוט בדיל (מה בכלל עושים עם זה?), טבליות למדיח, מגנטים, מארז חבילות טישו, עפרונות, כדורגל, טוסטר וספר.

החבילות פשוט מחכות ליד הדלת, בלי טלפונים, בלי תיאומים ובלי לראות את השליח. המשלוח הוא חינם וההיצע אין-סופי, אז אפשר להזמין מוצרים גם במחיר של דולר. אם אתם לא רוצים שהחבילה תחכה בחוץ ואתם לא בבית, יש גם שירות שמכניס את החבילה לתוך הבית, אתם רק צריכים להשאיר את המפתחות. אנחנו ממעטים להזמין מזון דרך אמזון, אבל יש כאלה שכשמתחשק להם ארטיק, הם מזמינים אותו דרך אמזון (fresh) וזה מגיע תוך שעה. לילדים שלי יש חברים כאלה.

להשיג הכל בלחיצת כפתור:

ילדים יכולים להיות רגישים לנותני שירותים שונים – לקופאית בסופר שצריכה לעמוד, למאבטח שיושב בשמש ולאופן שבו הבעלים של חנות הנעליים מדבר עם עובדיו. ככה הם מפתחים מודעות חברתית. ילדים עלולים להיות פחות רגישים לתנאי העבודה של הפועלים בסין, שכן זה משהו שהם לא רואים. אמזון מציבה מסך בינינו ובין רבים מנותני השירותים שלנו. החבילות ממתינות לנו מחוץ לדלת. ילדי דור האמזון לא יראו ולא יכירו רבים מנותני השירותים שלהם.

לאמזון יש גם חנוית אמיתיות ברחוב. זה שילוב של סופר קטן וחנות נוחות. עכשיו תדמיינו את הסיטואציה הבאה: הבן המתבגר שלכם נכנס לחנות הזו עם חברים. בכניסה הוא עובר דרך סורק שמזהה את חשבון האמזון שלכם דרך הטלפון שלו. בתוך החנות הילד מעמיס מכל טוב. כשהוא מסיים לקחת את כל מה שהוא צריך או רוצה, הוא פשוט יוצא מהחנות. בדרכו החוצה הוא עובר דרך שער שסורק את כל המוצרים שהוא לקח. הילד שלכם לא ירגיש בשער ואולי אפילו לא יידע על קיומו. התשלום יתבצע דרך החשבון שלכם.

למצב הזה יש השפעה על התודעה של אנשים. אולי זה לא בהכרח רע אבל בהחלט מחייב לחשוב על האופן שבו מתווכים לילדים ומתבגרים את אמזון, אם לא רוצים שהם יהיו אטומים וקהי חושים לעולם סביבם, ואם לא רוצים שהם יחיו תחת הרושם שהעולם כולו הוא בופה אחד גדול שנועד רק בשבילם. אנחנו למשל משתדלים לרכז את הקניות ליום אחד או יומיים בשבוע, כאילו שיש באמת "יום קניות". לא תמיד זה מצליח, אבל זו התחלה.


הכותב הינו עו"ד אריאל כהאן המשמש כעורך-דין במשרד בוגט-קידר ועבר לגור בקליפורניה באופן זמני.

השאר תגובה