עו"ד אריאל כהאן מדבר עם השכנים הסינים שלו בקליפורניה, ויודע שהישגים טובים בחינוך לא קשורים רק למספר הילדים בכיתות. אז מה הקשר בין תוצאות מבחני פיז"ה, מחירים אישיים שהורים מוכנים לשלם והגבול בין לחץ חיובי לשלילי?
שראיתי שארגון ה-OECD פרסם את תוצאות מבחני הפיז"ה לשנת 2018, הייתי קצת מתוח, מכיוון שכבר תקופה שאני חושד שהמצב האומלל של ישראל בעניין זה, קשור ספציפית לילדים שלי. מבחני פיז"ה נערכים אחת לשלוש שנים. את המבחנים של שנת 2015, עברו הילדים שלנו בישראל ואת מבחני 2018 הם עשו בקליפורניה. אמרתי לילדים שאם יתגלה שבין שנת 2015 לשנת 2018 ישראל קפצה בדירוג העולמי ואילו ארה"ב התדרדרה, זה אומר שהבעיה קשורה ספציפית אליהם והם יצטרכו להסיק את המסקנות הנדרשות.
בסופו של דבר ילדיי יצאו נקיים. ישראל, כידוע, לא קפצה לשום מקום, ואפילו התדרדרה, ואילו ארה"ב נותרה כפי שהייתה, הרבה מעל ישראל (בקריאה ובמדעים מעל ממוצע המדינות המפותחות, ובמתמטיקה מעט מתחת לממוצע). האמריקאים, כיאה לקפיטליסטים, התמקדו בעיקר בתוצאות של המתחרים – כלומר הסינים שהגיעו ראשונים והסינגפורים שהגיעו אל המקום השני, או כמו שה"וושיגנטון פוסט" הצהיר – "בתי ספר לא עושים מספיק כדי להכין את הצעירים לכלכלה עולמית תחרותית".
הישגי תלמידי המזרח הרחוק קיבלו בולטות גם בסיקור הישראלי. בתוך כך צוין באחת הכתבות, כי הציון הממוצע של תלמידי ישראל המצטיינים קרוב לציון הממוצע של התלמידים בעלי ההישגים נמוכים בסין. הישגי תלמידי המזרח הרחוק קיבלו בולטות גם בסיקור הישראלי. בתוך כך צוין באחת הכתבות, כי הציון הממוצע של תלמידי ישראל המצטיינים קרוב לציון הממוצע של התלמידים בעלי ההישגים נמוכים בסין. הישגי תלמידי המזרח הרחוק קיבלו בולטות גם בסיקור הישראלי. בתוך כך צוין באחת הכתבות, כי הציון הממוצע של תלמידי ישראל המצטיינים קרוב לציון הממוצע של התלמידים בעלי ההישגים נמוכים בסין.
המטרה- חינוך טוב לילדים
מיסטר צ'קון, המורה של נטע לאנגלית (כיתה ט'), נכנס לכיתה, הודיע שאין לו חשק ללמד והכריז על עבודה עצמית של התלמידים מול המחשבים. בינתיים ובמשך רוב השיעור, הוא דיבר בטלפון עם הבת שלו. כדי שהתלמידים לא ירגישו שהם מפספסים משהו, הוא שם את הבת שלו על ספיקר, כך שכולם יכלו לשמוע את השיחה.
על מה הם דיברו? אוכל, מוסיקה, המאמן שלה לטניס, על גרושתו ועל עניינים כלליים של אב ובת. למיסטר צ'קון אין דאגות אמיתיות בתחום הפדגוגי. את החומר של השיעור התלמידים שלו בסופו של דבר יידעו ויגיעו למבחן מוכנים. מלבד נטע ועוד תלמידה אחת, כל הילדים בכיתה הם ממוצא אסייאתי – סינים, קוריאנים, סינגפורים, יפנים, טאיוואנים והונג קונגים.
רוב תושבי העיר בה אנו גרים הם ממוצא אסייאתי. אזורים אסייאתים בארה"ב הפכו בחלקם לשם נרדף למערכת חינוך איכותית, וזו הסיבה שגם אנחנו הגענו לכאן. בעלי הבית שלנו הם סינים. כשפגשנו אותם לראשונה, פטרישיה אמרה לפטר שהישראלים מתפילים מים מהים והם חכמים. כך פחות או יותר עברנו את הבחינה וקיבלנו את הבית. מאז תוצאות הפיז"ה אני ממתין למכתב עם דרישת הפינוי בשל אי עמידה בתנאים.
מתמקדים בעתיד
פטרישיה ופטר הם אנשים פשוטים שעובדים קשה. היעוד שלהם בחיים הוא ברור – לדאוג ששתי הבנות שלהם יקבלו חינוך טוב ויצליחו. הגדולה לומדת באוניברסיטת הרווארד ומשחקת גולף בכל זמן שהיא לא לומדת, אוכלת או ישנה. לקטנה יש ייעוד אחר – מגיל שנתיים אמא שלה הולכת אתה מאודישן לאודישן. בדרך כלל היא מקבלת סירוב, אבל זה לא משנה בכלל. היא כבר הספיקה לשחק בסדרות אמריקאיות ולהופיעה בפרסומת של ה-NBA. כששאלתי את פטרישיה אם הם מקבלים כרטיסים בחינם למשחקים, היא אמרה לי שאין להם זמן ללכת ל"כאלה מקומות". רציתי לומר לה שלנו דווקא יש זמן, ככה בין לבין, לעתים נדירות, כמובן, כך שאם הם במקרה מקבלים משהו בחינם, אז שתזכור אותנו.
מחקר משנת 2017, מצא ששיעור התמיכה הכספית של הורים ממוצא אסיאתי בלימודים של ילדיהם הוא גבוה משמעותית מאשר בקרב תת האוכלוסיות האחרות בארה"ב. אנו מכירים את זה מקרוב, לנו יש מכרים סינים, אשר יצאו מביתם ועברו להתגורר ביחידת המגורים בחצר, על מנת לממן את לימודי בתם באוניברסיטה יוקרתית. היא מצידה יודעת שעליה לספק תוצאות. כמה אנשים כאלה אתם מכירים? יום אחד, כשהוצאתי את נעם (כיתה ד') מבית הספר, הוא דיבר עם ילדה אסיאתית מהכיתה שלו שסיפרה לו שהיא מתכננת ללמוד באוניברסיטת סטנפורד. נועם לא הבין בכלל במה מדובר, ואני התלבטתי אם להלחיץ אותה ולהגיד לה שגם נעם מתכנן ללמוד שם, ושהוא גם כבר הכין מערכת.
בכל מקרה, המסקנה בענייננו היא ברורה. אם ישראל רוצה מערכת חינוך איכותית כמו בסינגפור או בהונג קונג, היא לא צריכה להעתיק את תוכניות הלימוד שלהם, ובטח שלא לקחת את המורים שלהם. הפיתרון הוא הרבה יותר פשוט, כל מה שאנחנו צריכים, זה את התלמידים ואת ההורים שלהם.
תרבות ותפיסת חיים
מעולם לא הייתי בסינגפור ואני לחלוטין לא איש חינוך או מבין בחינוך, אבל האמת היא שזה לא רק עניין של חינוך או מערכת חינוכית, זה גם עניין של תרבות ותפיסת חיים. פעם גם אנחנו היינו כאלה – כמו הסינים והקוריאנים והיפנים. אמא יהודיה הייתה מוסרת את נפשה כדי שהילדים יקבלו חינוך טוב, והילדים מצידם ידעו שאסור להם לאכזב את ההורים ושהציפיות מהם הן בשמיים. ככה נולדו כל כך הרבה פרסי נובל. אני לא יודע כמה ישראלים או יהודים הם עדיין כאלה, לדעתי, רובנו עברנו מזמן לאזור הנוחות.
כשלעצמי, אני לא מצטער שאנחנו לא מחנכים את הילדים שלנו בדרך הזו. אני מעדיף שהם יהיו יותר שמחים ופחות לחוצים. אבל שלאף אחד לא יהיו אשליות, ההבדל בין ישראל לסינגפור או הונג קונג הוא לא רק עניין של מספר תלמידים בכיתה, מערכי לימוד, שכר מורים או מיהו שר החינוך. זו גם תפיסת חיים אחרת. זו מערכת ציפיות לגמרי שונה, בין הורים לילדים.
הכותב הינו עו"ד אריאל כהאן המשמש כעורך-דין במשרד בוגט-קידר ועבר לגור בקליפורניה באופן זמני.
